פורסם בכתב העת 'מאזְנַיִם', גליון מס' 1, כרך פ', שבט תשס"ו, פברואר 2006
על'סוף המשחק' לחוליו קורטאסר (הוצאת כרמל, ירושלים, 2005, 192 עמ')
תירגם מספרדית והוסיף אחרית דבר: יורם מלצר
יורם מלצר, שאינו נרתע מאתגרים ותירגם עבורנו גם את 'מתומן', עושה זאת שוב. בקובץ הסיפורים, המחולק לשלושה חלקים, שזורים החיים והמוות כחוט השני. ביד אמן אורג קורטאסר דרמות יומיומיות וסיטואציות בנאליות, לכאורה, למציאות סוריאליסטית. מציאות ריאליסטית ופנטאסטית, מעברי תודעה חדים בין דמיון למציאות, צפוי ובלתי צפוי, גלישה בין זמנים, ממשות ותעתוע, כל אלה משמשים בערבוביה ונטווים למרקם אחיד, חי ונושם. קורטאסר מספר לנו על גיבורים "פשוטים". כתיבתו ישירה ואינה מצטעצעת. הוא אינו נדרש לדימויים מורכבים או למשחקי מילים - החיים מסובכים ומלאי ניגודים לכשעצמם, לא כל שכן - המוות.
במהלך הקריאה הדהדו בי דבריה של אמה תרזה: "אִם אתה שופט בני אדם אין לך זמן לאהוב אותם - If you judge people, you have no time to love them". הכתיבה עניינית, "אובייקטיבית", ממעטת לחשוף רגשות ונטולת הבעת עמדה שיפוטית, אך מתחת לקרום המילים מפעפעות חמלה ואנושיות. הסיפורים נוגעים ללב ומזעזעים את נימי הנפש הדקים ביותר.
הספר העלה בזכרוני ציור של ד. שוביק ובו יד מצויירת, מציירת דמות שאוחזת בחוטים אליהם קשורה, כמריונטה, היד המצויירת המציירת את הציור. כשם שהדמות המצויירת מפעילה את היד המציירת אותה, כך ניתנת לגיבורים ב'סוף המשחק' היכולת לקחת חלק פעיל בעיצוב חייהם ובעיקר - מותם. קורטאסר מתריס כנגד חידלון ואפסות בני האדם, חוסר השליטה בחיים, ויתרה מכך, במוות, ובד בבד משלים עם עובדה זו.
"כל אחד מרגיש את זה, את הדבר הזה המכונה יופי. זהו בדיוק, הפרח היה יפה, פרח יפה מאוד. ואני הייתי נידון, באחד הימים הייתי עתיד למות לנצח. הפרח היה יפהפה, תמיד יהיו פרחים לבני-האדם העתידיים. פתאום הבנתי את הלא-כלום, את הדבר שחשבתי לשלווה, את סוף השרשרת. אני הייתי עתיד למות ולוּק כבר מת, ולעולם לא יהיה עוד פרח בשביל מישהו כמונו, לא יהיה כלום, לחלוטין לא יהיה כלום, והלא-כלום היה זה, העובדה שלעולם לא יהיה עוד פרח." (מתוך הסיפור 'פרח צהוב', עמ' 87 )
רצח, מוות בתאונה, התאבדות, כולם סופים אפשריים של החיים. אצל שייקספיר כל העולם במה. אצל קורטאסר החיים הם משחק שסופו נכתב על ידי שחקניו.
