רשמים ממפגש שנערך ביום רביעי, ה-28 במאי 2008, כ"ג באייר תשס"ח
עם כניסתי לבית הספר "אורט אפרידר", התרשמתי לטובה מהמבנה המטופח והמרווח, שטבל בפינות ישיבה מוצלות ובנוף ירוק. המורה והמחנכת של כתות ח', הגב' מגי זלביגר, הכינה את התלמידים למפגש עימי, והם ציפו לי וקיבלו את פני בחום. הודות לה, הכירו את השירים, הביעו סקרנות וגילו עניין רב בתהליכי הכתיבה ובשירים עצמם. התלמידים היו ערניים וקשובים, שאלו שאלות רבות, וניהלנו דו-שיח בוגר ואינטליגנטי, תוך שמירה על תרבות דיון ברמה גבוהה ובאווירה נינוחה, נעימה ועניינית. אחד התלמידים ביקש שננתח שיר שלי. נעניתי לבקשה בשמחה, וכמאמר הפסוק: "מכל מלמדי השכלתי, אך מתלמידי יותר מכולם". דרך הארץ, הנימוס והכבוד ההדדי שהתלמידים רחשו למורה ולחבריהם בלטו במשך כל המפגש, ולשעה קלה, הוסטו המחשבות מצל הגראדים המאיים לענייני סִפרות.
היה לי לכבוד ולעונג לפגוש גם את ה"ה, מר לוי שפרן, מ"מ ראש העיר, ומר אבנר מימון, סגן מנהל אגף החינוך לענייני תרבות ונוער בעיריה, שפרשׂוּ בפני הסופרים והמשוררים את התכנית הייחודית של מערכת החינוך בעיר, ואת סגנית מנהלת חטיבת הביניים "אורט אפרידר", הגב' לימור כרמי, שהיתה לבבית ומאירת פנים.
את המפגש חתם ביקור בבית הספר "אמי"ת", בניהולו של מר יצחק אברג'ל. בד בבד עם שיחת הסיכום והשיתוף ברשמים, נהנינו מארוחה כיד המלך, אסתטית וטעימה, מעשה ידי תלמידי מגמת המלונאות בבית הספר. לאווירה הטובה תרמו הציורים שקישטו את כתלי המבנה, פרי מכחולם של התלמידים עתירי הכשרון.
כמי שמכירה את מערכת החינוך על כל צדדיה, הן כבת לאם שעסקה שנים רבות בחינוך, בהוראה ובפרויקטים לימודיים שונים, הן כתלמידה, הן כמורה-חיילת, הן כאם לבת בוגרת והן כפעילה בוועדי הורים - רחב לבי. ניכר שמושקעת מחשבה רבה ע"י כל המערכות הנוטלות חלק בתכנון ובביצוע, הן במישור הניהולי-אִרגוני, והן ברמה הבית סִפרית, והדבר מניב פירות ובא לידי ביטוי בהתנהגות ובמעורבות האישית של התלמידים. כתות הטרוגניות, צמצום פערים, מחויבות אישית וחברתית, קליטת עליה ומיזוג גלויות, הקניית ערכים ויצירת תשתית לחברה מתוקנת, הם מקצת מפרטי החזון שקורם עור וגידים באשקלון.
אני מודה על הזכות שנפלה בחלקי להתוודע לאנשים הנפלאים העושים במלאכה, הדואגים לנורמליזציה ולרווחתם הנפשית של הילדים בקו החזית, ולתלמידים היקרים הנושאים לבתיהם את הבשורה של "עם אחד".בעבורי, היתה זו חוויה מרנינת לב הן ברמת האישית והן ברמה הלאומית, ובחפץ לב איענה לפניות נוספות. אני רואה בכך אתגר, ייעוד ושליחות, וזכות לקיים את: "כל ישראל ערבים זה לזה", ולוּ לשעות אחדות.
ילדינו הם המשאב היקר ביותר שיש לנו. שמחתי להיווכח שבאשקלון מודעים לכך ומשקיעים בדור העתיד.
יישר כח!
ערב הנסיעה, כשחשבתי על התלמידים שאני עתידה לפגוש, ועל הסיטואציה, צצה בזכרוני החוויה הזו, שחוויתי כשהייתי בגילם. העליתי אותה על הכתוב, ולמחרת, פתחתי את המפגש בשיר הזה: עירונית בִּכְפַר סְפָר
בטעינה...